טיול הטורינג הראשון שלי באירופה היה בשנת 2011. אחרי שנים רבות של שכנועים, ולאור העובדה שהמסלול המתוכנן היה פחות מ- 500 ק"מ רכיבה על פני 8 ימים, הסכמתי להצטרף ל-3 רוכבים מנוסים בטיולים מסוג זה למה שהיה צריך להיות הרפתקאה חד-פעמית. המארגנים של הטיול הם חברי מועדון רכיבה בשם Der grüne Weg (השביל הירוק) המתגוררים בעיר וופרטל שבגרמניה (עיר תאומה של העיר באר שבע).
לטובת העניין, שלפתי מהמחסן את אופני השטח הראשונים שלי, אופני Trek זנב קשיח, הוספתי להם די בחופזה סבל, רגלית ומגיני בוץ, החלפתי את הצמיגים לצמיגי עיר והייתי מוכן לצאת. סט תיקי צד ותיק כידון לטובת הציוד ומוכן אני.
הטיול עבר בסדר גמור, ללא ארועים מיוחדים וכמעט ללא תקלות. מה שכן, במהלך כל ימי הרכיבה שמעתי הסברים וטיעונים מדוע האופניים לא מתאימים לרכיבה מסוג זה – הגלגלים קטנים (26 ולא 700), תנוחת הישיבה לא מספיק רגועה לטיול ארוך, שלדת אלומיניום קשיחה מדי, האוכף לא מספיק טוב, ועוד ועוד ועוד….
כעבור שנתיים, הגיעה הזמנה נוספת ממועדון הרכיבה שבגרמניה לטיול מעיר מגוריהם עד לנקודה המזרחית ביותר של גרמניה, סה"כ למעלה מ- 1,000 ק"מ אותם אמורים לעבור ב-12 ימי רכיבה. יחד עם ההענות להזמנה קיבלתי גם את ההחלטה לבנות לעצמי אופני טורינג ראוים.
רפי הרביץ בי תורה – ראשית, חייב שלדה מפלדה. אין כזה דבר אופני טורינג ראויים להקרא אופני טורינג הבנויים על שלדה מכל חומר שאינו פלדה (הוא רוכב עד היום על אופני טורינג מאלומיניום, אבל אין דבר). שנית, אוכף חייב להיות Brooks. ולא פחות חשוב, צמיגים אך ורק Schwalbe Marathon.
החיפושים אחרי שלדה מתאימה העללו מספר אפשרויות:
- PlanetX Kaffenback - יופי של אופניים, רק שלא מצאתי בשום מקום את המידה שלי
- Surly LongHaul Trucker - בזמנו לא היית אופציה של בלמי דיסק אז ויתרתי
- Soma, דגמים שונים - לא הצלחתי להחליט שזה מה שאני רוצה
- Genesis Croix de Fer - למעשה שלדה של אופני סייקלוקרוס, טיפה כבדים למה שאני חלמתי, אבל כן במלאי, כן בלמי דיסק, כן במחיר שמתאים לתקציב; אז הזמנתי
השלב השני, הזמנת שאר הרכיבים. לאור היותי די עצלן, לא ממש בכושר ועם עודף משקל מגיל חודש ועד היום, החלטתי לדבוק במה שאני מכיר – רכיבים ומערכות הינע מעולם אופני ההרים. לכן ההזמנות שלי כללו: כל מערכות ההינע וגם צירי הגלגלים והרוטורים – Shimano Deore של פעם, 27 הילוכים (3X9); אוכף – Brooks B17 על פי המלצת המומחים; בלמים – Avid BB7, דיסק מכאני לשטח, הכי אמינים שאני היכרתי; כידון, סטם, הד-סט, מוט כסא – Pro Lt (מבית שימנו); צמיגים – Schwalbe Marathon Mondial; חישוקים – Ambrosio איטלקיים יפים יפים וטובים טובים, רק שטעיתי בגודל והזמנתי 26 במקום 28…. ועד שהגיעו, ועד ששמתי לב לטעות כבר לא היו במלאי… עקב לחץ של זמן הזמנתי מה שהיה במלאי ובטוח התאים – Rigida DB. לא נפלתי, הם די טובים.
ואז החבילות התחילו להגיע…
השלדה והמזלג הגיעו מאירלנד:
האוכף גם הגיע, צבע הבורדו המקורי שלו היה ממש יפה…
על מנת להביאו למצב שמיש ולשמר אותו לאורך זמן האוכף עבר "הטבלה" בשמן ייחודי לטיפול באוכפים.
זה בהחלט עזר לשמר את העור עד היום, אבל גם שינה את הצבע שלו לחום.
התחלנו בהרכבת הרכיבים בסדנא של רפי – קראנק, מעבירי הילוכים, בלמים, פדלים:
המשכנו להרכיב כבלים ומוליכים עד השעות המאוחרות באותו לילה. הרכבנו גם את האוכף ואת הכידון – כידון "פרפר" (או "שפם"), מאד נח ברכיבות ארוכות.
וזה היה הפריט האחרון, גלגלים.
רפי בנה את הגלגלים בעצמו, עבודת יד רמה א'.
וזאת הייתה התוצאה הסופית של תהליך ההצטיידות והבניה. לקחתי אותם למספר רכיבות אימון, באחת מהם אפילו לקחתי איתי את התיקים ומלאתי אותם בבקבוקי מים על מנת לחוש כיצד מתנהגים האופניים כשהם עמוסים.
בתמונה שבראש העמוד רואים את האופניים דקות לפני היציאה לטיול הראשון שעשיתי רכוב עליהם באירופה. תיקי צד גדולים, 23 ליטר כל אחד, ובנוסף תיק כידון בנפח 6 ליטר סיפקו מקום לסחוב המון ציוד. משקל שלושת התיקים האלו הוא קרוב ל- 2.5 ק"ג.
וזאת בעיה. ראשית, המשקל מצטבר ממש מהר וכך מצאתי את עצמי עם 10-12 ק"ג של ציוד על אופניים של 13.5 ק"ג (כולל הסבל ששוקל כ- 750 גרם). שנית, התיקים האחוריים מוסיפים המון רוחב. במשך ארבע או חמש שנים שרכבתי בטיולים באירופה עם התיקים שבתמונה אני חושב שנגעתי במאות עמודים, מכוניות, אנשים ורוכבים שלצידי בגלל ששכחתי עד כמה אני "רחב".
בתחילת 2018 התחילה ההתארגנות לטיול הטורינג השנתי שתוכנן לאותו קיץ. ולי התחילו מחשבות לעשות שינוי באופן נשיאת הציוד על גבי האופניים. למזלי, בערך באותו הזמן טרנד ה- Bikepacking הפך לפופולרי ממש. המון חברות יצאו עם תיקים ומנשאים שמתלבשים על כל סוגי האופניים, כאשר רוב התיקים האלו אינם דורשים התקנת סבל אחורי מסורתי.
מבלי להיכנס למה בדקתי, מה היו השיקולים, למה כזה ולא אחר, בסופו של דבר הלכתי על מנשא קדמי שמאפשר נשיאצ שק חפצים יבש די גדול – אני הלכתי על 20 ליטר ועל מיקרו-סבל של חברת PDW ועליו שק חפצים יבש בנפח 14 ליטר של חברת Revelate Designs. עוד תוספת קטנה – תיק קדמי קטן למסמכים, טלפון, מעיל גשם ומשקפיים. וגם, שני תיקי שלדה קטנים לכלים, משאבה ופנימיות.
התרגיל הזה חסך לי כמה קילוגרמים טובים – בערך 2 קילוגרמים על משקל התיקים והמנשאים ובלי הסבל המסיבי שהיה לי קודם, ובעיקר 3-4 קילוגרמים של ציוד. למדתי לבחור פריטים קלי משקל, ואני לוקח איתי הרבה פחות דברים. התוצאה היא אופניים שלא מתנגשים בחפצים ואנשים בזמן הרכיבה ויכולת תמרון הרבה יותר טובה. וגם קל יותר בעליות ויציב יותר בירידות.
כך זה נראה מקרוב:
שנת 2020 לא איפשרה לנו לטייל באירופה, נשארנו בארץ וחרשנו כאן את כל השבילים והכבישים. במקביל, היה לי הרבה זמן להתעסק עם האופניים ולנסות דברים חדשים. במסגרת טיפול שגרתי באופנים ראיתי שהגיע הזמן להחליף שרשרת וקסטה – החזיקו מעמד לא רע, למעלה מ- 5,000 ק"מ.
במקביל, בסוף 2019 נפרדתי מאופני השטח עליהם רכבתי מ- 2009, Cannondale RZ120 עם גלגלי 26". את השלדה העברתי למישהוא אחר, שאר החלקים נשארו אצלי.
החלטתי לשנות פעם נוספת את תצורת ואופיים של האופניים האלו. השינויים הפעם כוללים:
- קסטה 11-40 בעלת 9 הילוכים; בחרתי בקסטה של חברת Sunrace בתצורה הזאת בגלל המשקל של הקסטה, שהוא דומה למשקלה של הקסטה הקודמת שהייתה מותקנת על האופניים - Shimano Deore 11-34
- קראנק 2 פלטות 46-30, בדומה למה שמקובל בימים אלו עבור אופני גראבל; ייצור עצמי המבוסס על קראנק Shimano LX ישן וטוב (ללא הפלטות הישנות), 2 פלטות חדשות של חברת Specialites T.A הצרפתית, וסט ספייסרים מקרבון של חברת Race Face המאפשרים שימוש בברגי הקראנק המקוריים. לטעמי, התוצאה הסופית ממש יפה לעין
- בלמים הידראוליים Shimano XT (מחליפים את ה- Avid BB7)
- ידיות בלם והעברת הילוכים משולבות Shimano XT STI, משהוא שאני אישית ממש אוהב
- כידון וסטם Ritchey שהיו על אופני השטח שלי, קלי משקל וקשיחים; את הכידון קיצרתי מ- 67 ס"ם ל- 62 ס"מ.
הרכיבות שעשיתי איתם באזור מודיעין ויער בן שמן היו ממש כיף. תנוחת הישיבה נוחה, יחסי ההעברה מתאימים לסגנון הרכיבה שלי והבלמים עובדים מצויין.
כך נראים האופניים כיום, כל מה שנותר זה לקחת אותם לטיול ארוך ארוך בארץ זרה ולהנות מכל רגע.
