לפני הכל, סיפור רקע קצר.
שלדה זאת הגיעה ל"מעבדה" של רפי דרך חבר ותיק ורוכב חובב שלדות אופניים מפלדה, שלום דהאן. שלום קיבל בזמנו את השלדה ואת המזלג מבנו של הנרי אפנג'ר, אלוף ישראל באופני כביש בשנות ה- 60 של המאה הקודמת. ככל הידוע לנו, הנרי הביא את השלדה ארצה עם עלייתו ממרוקו.
בדיקת מהירה של השלדה והמזלג גילו שעל האופניים אין הטבעת מספר סידורי, אלא רק מידה – 54 ס"מ, ושנת ייצור – 1965. השלדה לא הייתה במצב טוב כלל, מה שבלט במיוחד הייתה מעיכה בצינור העליון. המזלג אף הוא היה במצב לא שמיש לחלוטין מכיוון שההברגה הייתה אכולה.
כשסוף סוף הוחלט על שיפוץ ושחזור אופניים אלו, קודם כל תוקנו כל הפגמים בשלדה והוחלף צינור ההיגוי של המזלג, תהליך די מסובך ועדין.
כך נראתה השלדה אחרי תיקונה, לפני צביעה:
זה השלב בו היה צריך לזהות את יצרן השלדה. שיטוט ארוך ברשת , השוואת אין ספור תמונות וגאומטריות הביאו למסקנה ומעל לכל ספק שזאת שילדה צרפתית של חברת MERCIER שנבנתה עם צינורות 531 REYNOLDS, שהיו בזמנו שיא הטכנולוגיה של שילדות הפלדה.
זה השלב בו היה צריך לבדוק איך נראו אופניים אלו בזמנו. מצאנו תמונה מימי הזוהר של המותג ושל הקבוצה שנשאה את אותו שם, ושמצאנו ששלדות אלו נצבעו באותם שנים בצבע ורוד חזק, אז כמובן שההחלטה היית לשחזר את האופניים על פי המפרט המקורי של היצרן.
מצאנו גם את התמונה הזאתה:
מתחילים. בשלב הראשון, צבע יסוד:
לאחר הייבוש, צביעה על פי הגוון של הדגם המקורי:
גם המזלג עבר צביעה בהתאם.
תקלה קטנה בזמן צביעת המזלג, גילינו שסוג הצבע בו נעשב שימוש לא אוהב צביעת מספר בשכבות – השכבה העליונה ממיסה את השכבה שמתחת.
אחרי תיקון הפגמים שנוצרו, יישמנו שכבת לק ועל גבי את שכבת הצבע השניה. בסופו של דבר, הכל טוב.
בסופו של התהליך השלדה והמזלג נצבעו בשלוש שכבות צבע.
מדביקים את המדבקות של חברת Mercier שהוזמנו מראש, ועליהם עוד 2 שכבות לק:
ואז אפשר להתחיל להרכיב את החלקים האחרים, חלקם די נדירים ולא קלים להשגה. חלקם נאספו מחברים, רוכבים אחרים חובבי אפני פלדה וחלקם נרכשו באתרי אינטרנט שונים. מה שהסתבר שזה הכי קשה להשיג זה אוכף העור המקורי תוצרת חברת IDEAL. שלום דהאן, אותו איש יקר שהביא לרפי את השלדה, הוא זה שבסופו של דבר מסר אותו באהבה לטובת השלמת האופניים.
וזאת התוצאה הסופית:
(תמונה נוספת בראש העמוד).